המחלבה
מושב עין חי (כפר מלל) הוקם ב-1912 והתבסס על גידולים ללא השקיה (שקדים וכרמים). אחרי מלחמת העולם הראשונה ועם הצטרפות חיילי הבריגדה היהודית (ב-1919), שונתה צורת ההתישבות למושב עובדים (הראשון בארץ), ישוב חקלאי עם משק משפחתי זעיר.
השטח ליד הבית הוגדל מ-5 ל-10 דונם ובו גידלו גן ירק, משק חי ופרדס קטן לתצרוכת עצמית, בעבודה עצמית, בעיקר של האשה!
ב-1922 החלו לבנות את הרפתות (עוד לפני שהיו לאנשים צריפים) וכן בתי אימון לאפרוחים ולולים ניידים לתרנגולות חופשיות ל-50 עד 200 עופות. (כמו כן מאחורי הצריף).
משק החלב, הענף הראשון במושב התבסס על פרות מקומיות (ערביות דמשקאיות) שלא נתנו מספיק חלב. מרדכי זילברג מראשוני ומראשי הישוב, נסע במיוחד ללבנון ולרומניה כדי למצוא, לקנות ולהביא "פרות טובות", ולאחר מכן גם פרים הולנדים שהשביחו את תנובת החלב מ-1000 ל-4000 ליטר בשנה לכל פרה. את הפרות חלבו לילה לילה והחלב הובל מוקדם בבוקר בעגלות עץ לשרונה (ת"א) בזמן עוד שלא היו כבישים ובדרכים ארבו מתנכלים וגנבים.
לא פעם חברי המושב סיכנו את נפשם ממש (פרשת יצחק מרגלית).
"תוצרת" לא פחות חשובה מהחלב הוא הזבל האורגני שהוא והמים שנמצאו סוף סוף, איפשרו לראשונה חקלאות אינטנסיבית, ובעיקר נטיעת פרדסים שהיו הענף החשוב השני אחרי ענף הרפת. תמורת באר המים שולם ממון רב ובנוסף "נימסרו תמורתם" כ-1000 דונם (ב-1930) להתישבות ה-1000, לגני עם, ירקונה ורמתיים.

המחלבה: הצורך במחלבה נוצר עוד בשנות העשרים למאה העשרים, כשלא יכלו להוביל את החלב בשבת ויצרו מהשומן באמצעות ספרטור - (מפרדת), גבינות ולבניות.
ב-1934 חוברה המחלבה לראשונה לקו החשמל. תנובה פיתחה והגדילה את המחלבה שסיפקה עבודה לרבים ממייסדי המושב ביניהם, בוגין יעקב קרופניק, מרדים נדב, לוזוביק, בורשטיין, ברודנר ישראל (שמופיע בתמונה בשיחזור על המרפסת) לבקוביץ (לביא) ממבוש, סירושקין ופנחס ספיר. שניידר זילברג ובן יהודה היו בועד המחלבה.
ענף הרפת חוסל למעשה אחרי מלחמת השחרור בגלל היתרבות הגנבות ברפתות. מסיבה זו נסגרה גם המחלבה (ב-1955) מרפסת זו שימשה לקבלה ומסירת כדי החלב ברמפה שכאן. המרפסת שוחזרה לפי התמונה שמוצבת כאן על הכביש.

צריף הראשונים והחצר הכפרית (מאחור), משתלבים עם "המוזיאון לראשית הישוב" שמושלם לקראת חגיגות ה-100 למושב, וזאת במסגרת שימור מתמשך של אתרים נוספים במושב.

באר המים מ-1912, בריכת המים, חורשת האלונים העתיקים ובית הבד "אל חייא", משמו הרעיון לשם המקורי של המושב - עין חי, שם שלצערנו הוחלף לכפר מלל ולצער רבים עוד יותר, גם שדרת הקזוארינות שהיתה סמל המושב פינתה מקומה להרחבת הכביש הראשי (ב- 1944), אבל ניתן לציין את הכפר ידע להזכיר ולשמר את השם ההיסטורי וקרא לכביש (הראשי) עין חי.

The series of signs in Kfar Malal depict buildings related to the history of the locality

The reconstructed porch mentioned in the sign was taken that day Click for a larger image

The picture of the porch indicated on the sign is near the current sign and was taken that day Click for a larger image

Another picture, which is next door, shows the dairy building Click for a larger image

Translation of the text on the sign:
The dairy
Ein Hai Moshav (Kfar Malal) was established in 1912 and was based on irrigated crops (almonds and vineyards). After World War I and with the joining of the Jewish Brigade (in 1919), the settlement was changed to a workers’ Moshav (the first in the country), an agricultural settlement with a tiny family farm.
The area near the house was increased from 5 to 10 dunams where they grew a vegetable garden, livestock and a small orchard for self-consumption, self-employment, especially by the women!
In 1922, the cowshed (even before people had barracks) began to be built, as well as mobile chicken coops for free chickens for 50 to 200 birds. (Also behind the hut).
The dairy sector, the first branch in the moshav, was based on local cows (Damascus Arabs) who did not give enough milk. Mordechai Zilberg, one of the first and the leaders of the community, traveled especially to Lebanon and Romania to find, buy and bring "good cows", and then also Dutch bulls that improved the milk yield from 1000 to 4000 liters per year for each cow. The cows were milked overnight and the milk was transported early in the morning in wooden wagons to Sarona (Tel Aviv) while there were no roads and and there were harassers and thieves in the roads.
Often the members of the moshav really risked their lives (Yitzhak Margalit affair).
Equally important "produce" from milk is the organic manure that it and the water finally found, for the first time allowed intensive farming, especially planting orchards that were the second important branch after the cowshed. In exchange for the water well, a lot of money was paid and in addition "Were given for them" about 1000 dunams (in 1930) for the settlement of 1000, for Ganai Am, Yarkona and Ramatim.

The dairy: The need for a dairy was created in the 1920s, when they could not lead the milk on Saturday and made fat through a separator , cheese and yogurt.
In 1934, the dairy was first connected to the power line. Tnuva has developed and increased the dairy that provided work for many of the founders of the moshav, including Bogin Yakov Krupnik, Mardi Nadav, Luzovik, Burstein, Brodner Israel (pictured in the reconstruction of the terrace), Levkowitz (Lavi) Mambush, Siroshkin and Pinchas Sapir]. Schneider Zilberg and Ben Yehuda were on the dairy committee.
The cowshed industry was actually eliminated after the War of Independence because of the proliferation of thefts in the cowshed. For this reason, the dairy was also closed (in 1955) this terrace was used for acceptance and delivery to the milk in the ramp here. The balcony was restored according to the picture posted here on the road.

The first shack and the courtyard (at the back) integrate with the "Museum of the Beginning of the Yishuv" which is completed for the 100th anniversary of the moshav, as part of the ongoing preservation of additional sites in the moshav.

The 1912 water well, the pool of water, the ancient oak grove and the Oil mill - al-Haya , from which the idea came from the original name of the moshav - Ein Hai, where unfortunately, it was replaced by Malal village and even more sadly, also the Casuarina avenue It was a symbol of the Moshav that gave way to the widening of the main road (in 1944), but the village knew how to mention and preserve the historic name and called the (main) road a living eye.