Various signs
The ultimate street signs, historical sites and house numbers site
× Want to add signs? There is an app! Get it on Google Play Download on the App Store

Sign: Motza - The synagogue and the history of the settlement


Address:
Motza, Israel
City:
Country:
Shape:
Material:
Placement:
Tags:
Click here for a map that contains other items in the area

On the sign:
בס"ד
מוצא במקורות
שורשיו של בית הכנסת העתיק מוצא נטועים בשחר ראשיתה של התרבות האנושית. בית הכנסת ממוקם במרכזו של מתחם רחב ידיים, שנתגלה כשרידיו של כפר ניאוליטי בן אלפי שנים בקירוב. זוהי ראשיתה של החקלאות האנושית ותקופת המעבר לחברה ציויליזציונית שיתופית, בישוב של קבע.כמו כן קיימים במתחם שרידים רבים מתקופת התנחלות בני ישראל בארץ ישראל עד לתקופת בית ראשון. בתקופה זו היו במקום מבני חוות ענקיים, ונראה שמוצא שמשה גם כאסם התבואה של ירושלים באותם הימים.
במקורות נזכרת מוצא לראשונה כעיר בנחלת שבט בנימין, "והמצפה והכפירה והמצא" (יהושע יח’ כו’). כן מוזכרת מוצא בספר דברי הימים. במשנה ה’ מסכת סוכה פרק ד’ מסופר "מצוות ערבה כיצד! מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא. יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח... " התלמודים הבבלי והירושלמי, ורש"י שם דנים בפשר השם - מוצא-קולוניה ונותנים טעמים לשמות: שהתושבים במקום מוצאים (פטורים) ממס המלך. השם מוצא נמצא טבוע בידית של כד חרס מהמאה ה-8 לפני הספירה, שנמצאה בחפירות מצפה שבצפון ירושלים.
בתקופת הכיבוש הרומי היתה ארץ ישראל פרובינציה רומית. הישובים מוצא וקיסריה קבלו זכויות של קולוניות. לתושבי המקום, בעלי אזרחות רומית היתה הסמכות לנהל את עינייני המקום. על פי יוסף בן מתיתיהו, יישב טיטוס במוצא-קולוניה - אמאוס - את ותיקי הלגיון העשירי הרומי - הוטרנים, כ-800 נפשות, עם נשיהם וילדיהם. תושבי חיילי הלגיון פיקחו על חורבות ירושלים והסביבה, ומוצא הפכה בעצם למרכז השילטון המקומי. עם הזמן קוצר שם המקום מ"קולוניה אמאוס" (המושבה שבפלך אמאוס) ל"קולוניה" בלבד. הביזאנטים בנו במקום מנזר וכנסיה, כיוון שזיהו את המקום עם אמאוס שבאונגיליון. בתקופת הצלבנים זיהו את מוצא בטעות כעמק האלה, המקום בו ניצח דוד את גולית. המקום נחשב לקדוש, ובמקום הוקמה כנסיה גדולה. בית הכנסת שוכן במתחם המצודה הצלבנית. הערבים כינו את מתחם המצודה הצלבנית, "קצר מלך אל יהוד " - שמשמעה "מצודת מלך היהודים". שימור השם מוצא מופיע גם ב"חירבת בית מיזה", שהוא שיבוש ערבי ל"מוצא".
לאורך כל התקופה העותומנית שימשה מוצא כתחנת מנוחה קבועה בדרך לירושלים.

ראשית בית הכנסת - בעת החדשה
בשנת 1860 (תר"ך) החלו שאול יהודה בן שלמה יחזקאל יהודה, מעולי בבל, ודוד ילין, יוצא פולין, לרכוש קרקעות (כולל זכויות מים) בקולוניה - היא מוצא. זאת על מנת להתיישב במקום, לכונן בו חקלאות, ולהתפרנס מיגיע כפיהם - ולא מכספי החלוקה כפי שהיה נהוג. מוצא הפכה להיות רכישת הקרקע הראשונה של יהודים תושבי הארץ בעת החדשה, וילין הפך ליהודי הראשון המעבד את אדמתו במו ידיו - בעת החדשה.
היות והחוק העותומני אסר מכירת קרקע למי שאינו נתין עותומני, נאלצו להשתמש בתחבולות שוחד ושלמונים, והתערבות הקונסול הבריטי ג’ימס פיין. העברת הקרקע בפועל אירעה בכו’ טבת תרכ"א (1861).
ב-1862 (תרכ"ב) נבנה מבנה ארעי, ששימש את שיירות הגמלים והאתונות בדרך מיפו לירושלים.
ב-1863 (תרכ"ג) מוחכרת הקרקע לפלאחים ערביים. השייך המקומי, שייך מוסטפה אבו-גוש, הורס את המבנים ומתנכל לעסק. עד ששילמו לו דמי חסות מאז הפך למגן העסק...
שאול יהודה לא זכה לראות ברכה בעבוד הקרקע. ב -1864 (תרכ"ד) בעודו עולה לירושלים, נרטב בגשם כבד, ונפטר מדלקת ריאות, והוא בן 24 שנים.
ב 1866 (תרנ"ו) - הושג היתר רכישת קרקעות לנתינים בריטים. והושלמה העברת האדמות לילין ויהודה. הרוכשים הם יהושע ילין, בנו של דוד ילין, ובנימין יחזקאל יהודה, אחיו של שאול יהודה, יורש מקומו.
באותה שנה, חוכר של ילין חורש את האדמה, והמחרשה נתקלת בטבעת ברזל, הקבועה (רתוקה) לאבן שמכסה אחת מארובות מבנה עתיק. הם מנקים את המבנה, ולהפתעתם מגלים מבנה רומי ביזנטי מקומר, שמור ברובו. במקום נתגלתה גם באר עתיקה עמוקה מאוד, באר השופעת מים חיים עד עצם היום הזה.
בשנת 1869 (תרכ"ט), השנה בה סללו התורכים דרך כבושה לנסיעת עגלות ומרכבות מיפו לירושלים’ מכיר ילין בפוטנציאל המסחרי של המקום, על אם הדרך הראשית ממש.
ילין מתחיל לבנות את הקומה העליונה והמרפסת, על מנת להקים במקום חאן ובית קפה מפוארים ומודרניים. הקומה התחתונה, היא המבנה העתיק, שמשה לאורווה ומקום לינה לסוחרי עופות. הבניה נשלמת בשנת תרל"א 1871. שנת סיום הבניה הונצחה בחקיקת האבן שבמרכז בכתובת תרל"אלף. וזאת יש לדעת: באותה תקופה, טרם סלילת הדרך, היה משך הרכיבה מירושלים למוצא בין שעה לשעתיים. החאן נבנה במוצא, שהיתה בעמק, בין שתי עליות: עליה לירושלים מחד, ולקסטל מאידך. הרוכבים וסוסיהם נחו במוצא לפני העליה הקרובה.
יש לזכור שבאותם ימים שערי ירושלים נסגרו עם רדת החשכה, ומוצא שימשה תחנת לינה לאלו ששיערו כי לא יגיעו לירושלים במועד. בנסיעה רגילה ליפו, היו יוצאים מירושלים אחר הצהריים, נוסעים כשעה למוצא, נחים כשעתיים, ויוצאים שוב לרמלה, ואת רוב הדרך עושים בלילה הקריר.
את החאן השכיר ילין לנוצרי, ששכר את המבנה ל -4 שנים.
1881-1880- (תר"מ) מתוך מחשבה לנצל את חומר הגלם הטבעי המשובח שמצוי במקום, (חומר שלימים יקרא "חוור מוצא"), ואת מי המעינות השופעים, ייסדו יהושע ילין ויחיאל מיכל פינס - בא כח הקרן "מזכרת משה מונטיפיורי" בית חרושת לרעפים. היה זה מפעל התעשיה הראשון מחוץ לחומות, תחילת התעשייה היהודית בעת החדשה. המלאכה לא צלחה, הרעפים נסדקו, ולאחר שנתיים נסגר המפעל בהפסדים.
1884 (תרמ"ד) מישכון הקרקעות לבנקאי הירושלמי חיים ואלירו.
1890 (תר"ן) - יהושע ילין מוכר את המבנה לחברת בני ברית, ובונה לעצמו בית מגורים בחצר ליד.
1894-1892 (תרנ"ב - תרנ"ד) בני ברית, פינס, ויעבץ, רוכשים חלקות ומקימים מושבה. במקום מתישבות 4 משפחות. משפחת ישראל כץ גרה במבנה החאן.
1895 (תרנ"ה) - נחנך בית הפועלים בידי בני ברית. בני ברית רוכשת את חלקו של כץ.
1905 (תרס"ה) - קבוצת 150 תיירים ממזרח אירופה, רובם מהונגריה, תורמת 3000 קרונות זהב (פרנקים) לצורך כינון בית כנסת ובית ספר במושבה.
יש לדעת, כי חקלאי מוצא הראשונים, בהיותם אדוקים. למרות הבצורות והרעב הקפידו לשמור את מצוות השמיטה, ולא עיבדו בשנת השמיטה את האדמה, למרות שהגיעו עקב כך עד פת לחם.
1917 (תרע"ז) - משפחת כהן עוברת לגור בקומה העליונה, וחולקת את המבנה יחד עם המורה משה דוד גאון. בחדר השלישי ניהלו בית ספר ובית כנסת. לאחר 1948 (תש"ח), שני קדרים ישראליים מקימים במקום בית חרושת לייצור כדי חרס, ואף בונים בריכת אגירה למים, סמוך לבאר.
ב -1961 (תשכ"א), בעקבות יוזמה של ר’ יהודא הלוי רוזיני ואלי מזרחי, הוחלט לחזור ולקיים את התפילה במיניין במבנה בית הכנסת ובית הספר (עד אז התקיימה התפילה בבית שטיינברג).
הוחל בשיפוץ המבנה, על מנת להכשירו כבית כנסת. השיפוץ בוצע בשלבים:
בשלב הראשון הוכנסו דלתות וחלונות, ואילו בתחילת שנות ה-70 הוחלפה הרצפה ונעשה שיפוץ אינטנסיבי יותר. עם הזמן נרכש ריהוט מודרני. ספרי התורה נתרמו ברובם ממשפחות המקום - שטיינברג, טיטלר/ברוזה, רוז’ני, וקהילה באנגליה.
ב -1983 (תשמ"ג) עבר האולם הביזנטי שיפוץ יסודי, והמקום הוכשר כאולם שמחות. בין היתר חוזק המבנה בקשתות בטון, להצילו מהתמוטטות.
בית הכנסת משמש כמרכז רוחני לתושבי הסביבה, ואף מישובים מרוחקים מגיעים בקביעות מתפללים, הנמשכים למקום ייחודי זה. במקום מתקיימים תפילות, שיעורים, ושמחות.
קהילת המתפללים שומרת על ציביון ייחודי ואוירה נעימה, תוך מיזוג גלויות מלא ואמיתי, והארת פנים לכל.
Photography:
Add comments, corrections, or missing information. After clicking the "Submit" button you will be taken to a page where you will be required to specify your name and email address.
Please note, you do not need to specify details about the item, these details will be automatically added


Comments:
The synagogue where the sign is located was photographed that day Click for a larger image

Translation of the text on the sign:
with God’s help
Motza in sources
The roots of the ancient synagogue Motza are planted at the dawn of the beginning of human culture. The synagogue is located in the center of a spacious compound, which was the remains of a Neolithic village approximately thousands of years old. This is the beginning of human agriculture and the period of transition to a cooperative civilization society, in a permanent settlement. There are also many remains in the complex from the period of the settlement of the children of Israel in the Land of Israel to the period of the First Temple. During this period there were huge farm buildings on the site, and it seems that Motza also served as the grain barn of Jerusalem in those days.
In the sources, Motza is mentioned for the first time as a city in the land of the tribe of Benjamin, "and the observatory and the heresy and the invention" (Joshua 18:20). An origin is also mentioned in the Book of Chronicles. In Mishnah 5, Tractate Sukkah, Chapter 4, it is narrated,
There was a place below Jerusalem and it was called Motza. They would go down there and gather branches of willow from there and come and erect them on the sides of the altar ... "
The Babylonian and Jerusalem Talmuds, and Rashi discuss the meaning of the name - origin of the colony and give flavors to the names:
That the locals are exempt from the king’s tax.
The name Motza was found imprinted on the handle of a clay urn from the 8th century BC, which was found in the Mitzpeh excavations in northern Jerusalem.
During the Roman occupation, the Land of Israel was a Roman province. The settlements of Motza and Caesarea received colonial rights. The locals, who had Roman citizenship had the authority to manage the affairs of the place. According to Josephus, Titus settled in the colony of Emmaus - the veterans of the Roman Tenth Legion - veterans, about 800 people, with their wives and children. The residents of the Legion soldiers supervised the ruins of Jerusalem and the surrounding area, and Motza actually became the center of local government. In time, the name of the place was shortened from "Colonia Emmaus" (the colony in the Emmaus region) to "Colony" only. The Byzantines built a monastery and a church on the site, as they identified the place with Emmaus in the Evangelion. During the Crusaders, the settlement of Motza was mistakenly identified as the Valley of Elah, the place where David defeated Goliath. The place is considered sacred, and a large church was erected on the site. The synagogue is located in the Crusader fortress complex. The Arabs called the complex of the Crusader fortress, "Kurt Melech El Yehud" - which means "Fortress of the King of the Jews". The preservation of the name Motza also appears in "Khirbet Beit Miza", which is an Arabic distortion of "Motza".
Throughout the Ottoman period, Motza served as a permanent rest stop on the way to Jerusalem.

The beginning of the synagogue - in modern times
In 1860, Shaul Yehuda ben Shlomo Yehezkel Yehuda, a Babylonian immigrant, and David Yellin, from Poland, began to purchase land (including water rights) in the colony - Motza. This is in order to settle in the place, to establish agriculture there, and to make a living from what they receive - and not from the distribution money as was customary. Motza became the first land acquisition by Jews living in the country in modern times, and Yellin became the first Jew to cultivate his land with his own hands - in modern times.
Since Ottoman law prohibited the sale of land to a non-Ottoman citizen, bribery and the intervention of British Consul James Payne were forced. The actual transfer of the land took place on Tevet (1861).
In 1862, a temporary structure was built, which was used by the convoys of camels and donkeys on the way from Jaffa to Jerusalem.
In 1863 the land was leased to Arab peasants. The local sheikh, Sheikh Mustafa Abu Ghosh, is destroying the buildings and harassing the business. Until they paid him a sponsorship fee and then he became the protector of the business ...
Shaul Yehuda did not get to see a blessing in the work of the land. In 1864, while immigrating to Jerusalem, he got wet in heavy rain, and died of pneumonia at the age of 24.
In 1866 - a permit was obtained to purchase land for British nationals. And the transfer of the lands to Yellin and Yehuda was completed. The purchasers are Yehoshua Yellin, son of David Yellin, and Benjamin Yechezkel Yehuda, brother of Shaul Yehuda, heir to his place.
That same year, a Yellin tenant plows the ground, and the plow encounters an iron ring, fixed (bound) to a stone that covers one of the chimneys of an ancient structure. They clean the building, and to their surprise discover an arched, largely preserved Byzantine Roman structure. A very deep ancient well was also discovered at the site, a well full of living water to this day.
In 1869, the year in which the Turks paved a paved road for the journey of chariots from Jaffa to Jerusalem, Yellin recognized the commercial potential of the place, on the very main road.
Yellin begins to build the top floor and the terrace, in order to establish a luxurious and modern khan and cafe on the site. The lower floor, is the ancient structure, used as a stable and accommodation for poultry traders. The construction was completed in 1871. The year of completion of the construction was commemorated in the stone legislation in the center at the address 1871. And this is to know: at that time, before the road was paved, the duration of the ride from Jerusalem to Motza was between one and two hours. The khan was built at Motza, which was in the valley, between two two ascents: ascent to Jerusalem on the one hand, and to Castel on the other. The riders and their horses rested at the exit before the next ascent.
It should be remembered that in those days the gates of Jerusalem were closed as darkness fell, and Motza served as a lodging station for those who speculated that they would not arrive in Jerusalem on time. On a normal trip to Jaffa, they would leave Jerusalem in the afternoon, drive about an hour to Motza, rest for about two hours, and leave again for Ramla, and most of the way is done on a cool night.
Yellin rented the khan to a Christian, who rented the building for 4 years.
1881-1880 - with the intention of utilizing the finest natural raw material found in the place, (a material that would later be called "Pale Motza"), and the water of the lush springs, founded by Yehoshua Yellin and Yechiel Michal Pines who was the representative of the "Mazkeret Moshe Montefiore" foundation - a tile factory. It was the first industrial enterprise outside the walls, the beginning of modern Jewish industry. The craft was unsuccessful, the shingles cracked, and after two years the factory closed at a loss.
1884 Mortgage of land to Jerusalem banker Haim Valiro.
1890 - Joshua Yellin sells the building to a Bnei Brit company, and builds a house for himself in a nearby yard.
1894-1892 Bnei Brit, Pines, and Yabetz, acquire plots and establish a colony. There are 4 families living there. The Israel Katz family lives in the Khan building.
1895 - The workers’ house is inaugurated by Bnei Brit. Bnei Brit acquires Katz’s share.
1905 - A group of 150 tourists from Eastern Europe, most of them from Hungary, donate 3,000 gold francs for the establishment of a synagogue and a school in the colony.
It should be noted, that the first farmers of Motza, being devout. Despite the droughts and famine, they were careful to keep the commandments of the shemita, and did not cultivate the land in the year of the shemita, even though they consequently came to poverty and starvation.
1917 - The Cohen family moves to the top floor, and shares the building with teacher Moshe David Gaon. In the third room they ran a school and a synagogue. After 1948, two Israeli potters set up a pottery factory on the site, and even built a water storage pool near the well.
In 1961, following an initiative by Rabbi Yehuda Halevi Rosini and Eli Mizrahi, it was decided to hold the minyan prayer again in the synagogue and school building (until then the prayer had been held at the Steinberg House).
Renovation of the building began, in order to prepare it as a synagogue. The renovation was carried out in stages:
In the first phase, doors and windows were inserted, while in the early 1970s the floor was replaced and a more intensive renovation was made. Over time, modern furniture was purchased. The Torah scrolls were donated mostly from the local families - Steinberg, Titler / Broza, Rozny, and a community in England.
In 1983, the Byzantine hall underwent a thorough renovation, and the place served as a banquet hall. Among other things, the strength of the structure in concrete arches, save it from collapse.
The synagogue serves as a spiritual center for the residents of the area, and even remote communities regularly come to worshipers, who are attracted to this unique place. There are prayers, lessons, and celebrations.
The community of worshipers maintains a unique character and pleasant atmosphere, while fully and truly merging postcards, and illuminating the face of all.



The ultimate street signs, historical sites and house numbers site

Initiating the site - Eli Zvuluny - Programming and building the site Possible Worlds Ltd. Possible Worlds Ltd. © 2019-2022

© ALL RIGHTS RESERVED - The site and its content are copyright protected. The full copyrights of the site's content belong to Eli Zvuluny. All images in the site (unless another photographer is mentioned) were taken by Eli Zvuluny that has the full copyrights on them. The use of any images or other materials included herein, in whole or part, for any purpose is expressly prohibited without the written permission of Eli Zvuluny. .