רקע

תעשיית היין החלה מימיה הראשונים של האנושות. ממצאים על הכנת יין התגלו עוד באלף השישי לפני הספירה. יין עליו נאמר "יין ישמח לבב אנוש" (תהלים קד), מופיע גם פעמים רבות בתנ"ך, החל מנח שאחרי שניצל מהמבול שתה לשכרה, דרך לוט שממנו נגזר הביטוי "שיכור כלוט" ועוד רבים.

את היין בדרך כלל מכינים מענבים הגדלים בכרמים

 

, בארץ ישראל נמצאות עדויות היסטוריות לכרמים עתיקים

 

.

אחרי בציר הגפנים, הפיקו מיץ מהענבים על ידי דריכתם בגת

 

, לאחר היו נותנים לנוזל לתסוס (דבר שהיה קורה מעצמו כתוצאה מהשמרים הנמצאים על קליפת הענב), תהליך בו הסוכר הופך לאלכוהול. אחרי שלב זה נשמרים הנוזלים ליישון בחביות או כדי חרס.

בתהליך המודרני הקיים היום, אחרי הבציר נעשה תהליך של הפרדה ומיון בו דואגים שרק הענבים המובחרים ישמשו לייצור יין, וכן מורחקים ענפים, עלים וכו’. הענבים מועברים למכונת ריסוק (קראשר) בה נשברת קליפת הענב והמיץ יוצא החוצה (פעולה מקבילה לפעולת הדריכה שהייתה נהוגה בימי קדם, שנעשתה לפעמים על ידי דריכה על הענבים בכפות הרגליים). הנוזל (המכונה תירוש) מועבר למיכלי תסיסה, בה הופך הסוכר שבענבים לאלכוהול. התירוש עובר תהליכים נוספים של סחיטה ותסיסה, ומועבר לחביות ליישון המשפר את היין ואת איכותו.
אחרי ששהה בחביות נעשה שלב הביקבוק בו נמזג היין לבקבוקים ומשם לנקודות המכירה.

כל הפעולות לבד מהבציר נעשות ביקב

 

,

 

,