רקע

קיסר גרמניה וילהלם השני (1859-1941), מי שבתקופתו התרחשה מלחמת העולם הראשונה, שקל לסייע לתנועה הציונית שרק החלה להתעורר. ארץ ישראל הייתה אז תחת השלטון העות’מאני, והיו בה אזרחים גרמנים רבים (בעיקר טמפלרים).
בחודשים אוקטובר-נובמבר 1898, הגיע הקיסר לביקור בישראל, כאשר הסיבה הרשמית הייתה חנוכת כנסיית הגואל בעיר העתיקה בירושלים. נראה כי מטרת הביקור האמיתית הייתה חיזוק השלטון העות’מאני, והמתיישבים הנוצרים בישראל.
מסע הקיסר היה דרך הים, כאשר לפני כן ביקר אצל הסולטאן בקונסטנטינופול.

בנימין זאב הרצל ניסה לרתום את הקיסר שהיה בעל השפעה על הסולטאן העות’מאני לקידום הרעיון הציוני, של מדינה יהודית בארץ ישראל, וניסה לקיים פגישה עם הקיסר. ואכן הצליח לפגוש אותו בתחילה בעצירה בקונסטנטינופול, ואחר כך במקווה ישראל

 

ובירושלים

 

.

הביקור

הביקור החל בחיפה שם עגנה אוניית הקיסר, כאשר במהלך הביקור עצר הקיסר במספר מקומות: בחאן בורג’ ליד בנימינה, שם חנה ללילה

 

, למחרת המשיך ליפו שם הייתה מושבה טמפלרית, ושם לן הקיסר בהוטל פלשתינה קמיניץ

 

. משם עצר לביקור בבית הספר החקלאי במקווה ישראל, שם פגש את הרצל לפגישה קצרה

 

, הקיסר שרכב על סוס, הבחין בהרצל, עצר את סוסו וקיים איתו שיחה קצרה

 

.
אחר המשיך הקיסר לירושלים, יעד הביקור.
העיר ירושלים התכוננה לביקור, 4 שערי כבוד הוקמו לאורך דרך יפו

 

ובמקומות נוספים

 

את הדרך חזרה מירושלים, עשה הקיסר ברכבת מיוחדת וחגיגית, שהופעלה במיוחד עבורו ועבור פמלייתו

 

אחת ממושבות הטמפלרים בני עטרות שהוקמה בשנת 1902 נקראה בשם "חמידייה-וילהלמה":, על שם השולטאן הטורקי, ועל שם הקיסר שביקר בישראל 4 שנים קודם לכן