רקע היסטורי

הטמפלרים הם חברי קבוצה דתית פרוטסטנטית שנוסדה בגרמניה במחצית המאה ה-19

 

. לפי אמונתם ביאת המשיח תהיה רק אחרי מגורים ועבודת כפיים בארץ ישראל – ארץ הקודש.

לאור אמונה זו נסעו חברי הקבוצה לישראל והתיישבו במספר מקומות:
בסתיו 1868 יצאו כריסטוף הופמן וגיאורג דוד הַרְדָג, ראשי האגודה, לארץ ישראל וייסדו סמוך לחיפה

 

את המושבה הגרמנית הראשונה. כעבור שנה (1869) הוקמה המושבה השנייה ביפו (במקום בו הייתה המושבה האמריקאית)

 

.
בשנת 1871 הוקמה המושבה שרונה (תל אביב), שהתבססה על עבודה חקלאית. רוב אנשיה, היו חברי הקהילה הטמפלרית שהתגוררו ביפו הסמוכה

 

,

 

. על האופי החקלאי של שרונה ניתן לראות מהמבנים הבאים שהוקמו בה: בית המשק של שטלר

 

, האסם

 

, בית הבד

 

בשנת 1873 הוקמה מושבה בירושלים – המושבה הגרמנית

 

דחיפה נוספת להתיישבות הטמפלרית נתן ביקורו של הקיסר וילהלם השני בישראל בשנת 1898

 

.
אשתו אוגוסטה ויקטוריה הקימה עמותה שתמכה בטמפלרים. כתוצאה מתמיכה זו הוקמה בשנת 1903 מושבה שנייה ביפו "ולהאלה", המושבה "וילהלמה" (על שם הקיסר)

 

הוקמה בשנת 1902, במקום בו נמצא היום המושב בני עטרות

 

, בית לחם הגלילית בשנת 1906

 

ובשנת 1907 את ולדהיים (אלוני אבא)

 

במלחמת העולם השנייה, הזדהו חלק מהטמפלרים עם השלטונות הנאציים

 

. חלקם עזבו לגרמניה והתגייסו לצבא. אלה שנשארו בארץ הוגדרו על ידי השלטון הבריטי כאזרחי האויב, והושמו במחנות מעצר. על המושבה שרונה השתלטו כוחות הצבא הבריטיים ושם קבעו את מפקדתם

 

בשנים 1941-1942 גורשו חלק מהטמפלרים שהיו בארץ, חלקם לאוסטרליה וחלקם לגרמניה.
במהלך המלחמה הוחלפו הטמפלרים הגרמנים ביהודים.