מלחמת העצמאות | שלט-ו-פדיה | שלטי רחובות ואתרים

אודות התווית

רקע היסטורי

מלחמת העצמאות הידועה גם בשם מלחמת השחרור, או מלחמת הקוממיות היא המלחמה שהחלה עם החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה בה הוחלט כי ארץ ישראל תחולק ליהודים ולערבים (29 נובמבר 1947) [למעשה המלחמה החלה יום אחרי החלטת החלוקה, ב- 30 בנובמבר], ונמשכה עד ה- 20 ביולי 1949 עם חתימת הסכם שביתת הנשק עם סוריה.

במלחמה לחמו היישוב היהודי באמצעות ארגוני המחתרת: ההגנה, אצ"ל ו לח"י, וצה"ל (לאחר הקמת מדינת ישראל ב- 14 במאי 1948), נגד ערביי ארץ ישראל, וארצות ערב: מצרים, סוריה, ירדן, עיראק, לבנון וערב הסעודית.

כאמור המלחמה החלה ב- 30 בנובמבר 1947, יום אחרי הכרזת מדינת ישראל ב 15 במאי 1948 הצטרפו צבאות ערב למלחמה, כאשר בתקופה זו עיקר המאמצים של ישראל הייתה בלימת התקדמות הכוחות הערביים.
ההפוגה הראשונה החלה ב- 10 במאי 1948 בתיווך של האו"ם. רוב הצדדים הפסיקו את הלחימה. ההפוגה נמשכה כ-4 שבועות עד ה-7 ביולי 1948.
ההפוגה השנייה בוצעה אחרי 10 ימי קרב שבתום ההפוגה הראשונה, לאחר דרישה נמרצת של מועצת הביטחון של האו"ם. מה- 19 ביולי ולמעשה נמשכה עד סיום המלחמה

בתום המלחמה נקבעו גבולותיה של מדינת ישראל, כאשר ירושלים חולקה, חלקה המזרחי היה בשליטת ירדן, כך גם הגדה המערבית. רצועת עזה עברה לשליטת מצרים. ומדינת ישראל השתרעה ממטולה בצפון ועד אילת בדרום.
מספר ההרוגים בצד הישראלי היה 6,272 ומהצד הערבי כ- 15,000 איש.

נשק
לאחר תוכנית החלוקה ולפני הקמת המדינה הטילו הבריטים סגר על חופי הים של ישראל, דבר שמנע ייבוא של נשק. כך שהכוחות הישראליים סבלו ממחסור חמור בנשק. מחסור זה ניסו להקטין על ידי נסיונות לקניית נשק ממקורות שונים, ואף לפנות לכיוון של ייצור עצמי של נשק.
בחודש אפריל 1948 פרצה אוניית הרכש "נורה" את הסגר, עגנה בנמל תל אביב והביאה נשק רב

. אחריה הגיעו משלוחים נוספים.

המרגמה הישראלית "דוידקה" פותחה בימי מלחמת העצמאות על ידי דוד ליבוביץ, ועיקר הצלחתה היה ברעש הגדול שעוררה, רעש שבמקרים רבים גרם לבריחת התוקפים הערביים.

(עוד על הדוידקה בדף המוקדש ל ההגנה)

הצבא המצרי השתמש בשריוניות נושאות ברן (ברנקרייר), שנשארו מהשלטון הבריטי

כוחות צה"ל

כוחות היבשה
צבא היבשה הורכב בעיקר מכוחות שהגיעו מארגון "ההגנה" ובעיקר הפלמ"ח והחי"ש, וכן מכוחות של האצ"ל והלח"י.

החטיבות הבאות השתתפו בלחימה (סמלי החטיבות נלקחו משלטים הנמצאים באתר):
-

חטיבת גבעתי – חטיבת "ההגנה" שהוקמה בנובמבר 1947 לאחר עצרת האו"ם. אחראית על איזור תל אביב והדרום.

- חטיבת עציוני – הוקמה בחודש נובמבר 1947 ונועדה לפעול בתחום העיר ירושלים.
-

חטיבת אלכסנדרוני – חטיבת חי"ש (חילות השדה), הוקמה בחודש דצמבר 1947 והייתה אחראית על איזור השרון.
- חטיבת גולני – בפברואר 1948 פוצלה חטיבת לבנוני לחטיבת גולני וכרמלי, כאשר חטיבת גולני הייתה אחראית על יישובי הצפון, ובפרט על נתיבי התחבורה אליהם.
- חטיבת כרמלי – בפברואר 1948 פוצלה חטיבת לבנוני לחטיבת גולני וכרמלי, כאשר חטיבת כרמלי הייתה אחראית על אזור חיפה

.
-

חטיבת הנגב – חטיבה שהוקמה על בסיס כוחות הפלמ"ח, הוקמה באמצע חודש מרץ 1948, והייתה אחראית על דרום הארץ.
-

חטיבת פלמ"ח הראל - החטיבה הוקמה מבצע נחשון ב- 16 באפריל 1948 ופעלה בליווי שיירות לירושלים פריצת הדרך לירושלים, ובקרבות שהיו בירושלים וסביבתה. בחטיבה היו גדודי הפלמ"ח שלחמו באזור ירושלים (הגדוד הרביעי "הפורצים", הגדוד החמישי "שער הגיא"

והגדוד השישי "ירושלים"

בזמן מלחמת העצמאות שכנו בקריית ענבים מפקדות גדודיות של החטיבה

חטיבה 7 – הוקמה בחודש מאי 1948, החטיבה המשוריינת הראשונה

- חטיבת פלמ"ח יפתח – החטיבה הוקמה בזמן מבצע יפתח בסוף חודש מאי 1948, על בסיס כוחות הפלמ"ח והייתה אחראית על אזור הגליל.

חיל האוויר
טייסי חיל האוויר (שירות האוויר) שהורכב בעיקר ממטוסים קלים, הגנו על חופי ישראל מול ספינות חיל הים המצרי

מח"ל
מתנדבי חוץ לארץ – יותר מ- 3,000 איש שהגיעו מחוץ לארץ במטרה לסייע לצה"ל במלחמת העצמאות.הם פעלו בכל זרועות הצבא: חיל האוויר,השירות הימי, חיל הרפואה וחיילות השדה

מפקדים ומפקדות
עם תחילת מלחמת העצמאות, בגלל ההפצצות על תל אביב, עברה הנהגת "ההגנה" לבית ההבראה "החלמה" ברמת גן, שבו גם נערכה ב- 27.6.1948 השבעת הפיקוד העליון של צה"ל

הלחימה

המצור והקרבות באזור ירושלים
המצור על ירושלים, נבע מחסימת עורק התנועה היחיד לירושלים

.
כדי לדאוג לאספקה סדירה של מזון לירושלים אורגנו שיירות, שלוו במשוריינים, כלי רכב ממוגן בלוחות פלדה

בתחילת שנת 1948 לאחר יריות תכופות על הרכבים שנסעו בדרך יפו ירושלים

, הוחלט להקים דרך ביטחון, מדרום תל-אביב, דרך בית הספר החקלאי מקווה ישראל, חולון, ראשון לציון, רחובות, חולדה עד ירושלים

(חנייה הייתה פעמים רבות במזכרת בתיה

)
פרטים על השיירות נמצאים גם באנדרטת פורצי הדרך לירושלים

מלווי השיירות היו אנשי הפלמ"ח שכונו "פורמנים" על שם משרדם בבניין המוסדות הלאומיים, שלשם הסוואה נשא את השלט "שמעון פורמאן" (איש נסיעות באידיש)

את מסלולי השיירות ניתן לראות בשלט הבא

להלן מספר שיירות מרכזיות
- שיירת הר-טוב – שיירה שיצאה להביא אספקה ליישוב הר-טוב הנצור, ב 18 במרץ 1948. השיירה הותקפה בדרכה חזרה לירושלים – 11 לוחמים נהרגו.

- שיירת נבי דניאל - שיירה גדולה שיצאה ב 27 במרץ 1948 להעביר אספקה לגוש עציון שהיה במצור. בדרכה חזרה ליד הכפר נאבי דניאל נתקלה במחסום ובקרב שהתפתח נהרגו 15 מאנשי השיירה

- שיירת חולדה - יצאה מחולדה ב- 31 מרץ 1948 במטרה להביא אספקה לירושלים הנצורה. השיירה שנתקעה בבוץ הותקפה על ידי כוחות ערביים שהגיעו מרמלה. במהלך הקרבות נהרגו 22 איש

- בית החולים הדסה על הר הצופים, כמו גם קמפוס האוניברסיטה העברית שם, היו נצורים. ב- 13 באפריל 1948 יצאה שיירה עם מזון ואספקה רפואית (שיירת הדסה). השיירה הותקפה ו- 78 מאנשי צוות בית החולים נהרגו במתקפה, אחרי כן פסקו השיירות לצאת לבית החולים הדסה עד תום מלחמת העצמאות

.

בימי המצור כל טיפת מים הייתה חשובה, לחלוקת המים היו אחראים גדוד מחלקי המים של ארגון "משמר העם"

כדי להתגבר על המצור, תוכנן "קו השילוח" קו מים שהונח לאורך "דרך בורמה" שאך זה נפרצה. הקו החל לפעול בחודש אוגוסט 1948, ונתן מענה לצרכי המים של ירושלים הנצורה

מבצעים עיקריים באזור ירושלים
חלק מהמבצעים נועדו לשבירת המצור על ירושלים, כפי שמפורט בשלט הבא

- מבצע נחשון – 2-14 אפריל 1948 – אחרי האבידות של שיירת נבי דניאל, הוחלט לפתוח את הדרך לירושלים, במסגרת המבצע נכבש הקסטל ונפתחה באופן זמני הדרך לירושלים

מפקדת המבצע הייתה בקיבוץ נען

- ב- 18 במאי 1948 כבשו אנשי פלמ"ח "הראל" את הר-ציון ומשם פרצו את שער ציון כדי לסייע לרובע היהודי בעיר העתיקה

- קרבות שער הגיא – ב- 20 באפריל 1948 יצאה שיירה של יותר מ- 250 משאיות מלווה בלוחמים של הגדוד הרביעי והחמישי של חטיבת "הראל". באזור שער הגיא הותקפה השיירה. הדרך נותרה חסומה, ו- 15 מאנשי השיירה נהרגו.

- מבצע יבוסי – 22 אפריל 1948 - מבצע "יבוסי" התרחש בעקבות מידע כי הבריטים מתכוננים לפנות חלקים בירושלים, כוחות ההגנה ניסו להשתלט על אזורים אלה. במסגרת המבצע נכבש ונהרס הכפר שועפת על ידי הגדוד החמישי של חטיבת פלמ"ח-הראל.

, שכונת שיח ג’ראח

ומנזר סן סימון ושכונת קטמון

בנוסף לניסיונות השתלטות על מתחם אוגוסטה ויקטוריה בהר הזיתים

- מבצע מכבי – 7 במאי 1948 – נסיונות חוזרים להשתלט על משלטי שער הגיא על מנת לפתוח את הדרך לירושלים

- מבצע בן-נון א - 25 במאי 1948 - ניסיון הראשון להשתלט על מתחם לטרון ששלט על הדרך לירושלים הנצורה. זה גם היה הקרב הראשון של חטיבה 7 שרק הוקמה. בקרב נחלה החטיבה תבוסה ונסוגה מהמתחם כשהיא נושאת אבדות קשות

.
- מבצע בן-נון ב - ליל 30-31 במאי 1948 - חיילי חטיבה 7 וגבעתי להשתלט על רכס לטרון. המבצע נכשל במחיר של 49 הרוגים

.
- מבצע יורם – 8 יוני 1948 – הנסיון השלישי לכבוש את לטרון, ועל ידי כך לפתוח את הדרך לירושלים. בקרב השתתף הגדוד החמישי של חטיבת הראל. הנסיון נכשל ובקרב נהרגו 16 לוחמים

- דרך בורמה – דרך שנפתחה ב- 10 ביוני 1948, עקפה את מתחם לטרון, וכך אפשרה הגעת אספקה לירושלים.

- מבצע קלשון - השתלטות על מרכז ירושלים באמצעות חטיבת "עציוני"

- בחודש מאי 1948 התרחשו הקרבות על אכסניית נוטרדאם. הקרבות הם שבלמו את פלישת הליגיון הירדני מלחדור לירושלים המערבית. בקרבות השתתפו תחילה לוחמי לח"י ובהמשך, במסגרת מבצע "קלשון" של "ההגנה", נכבש המבנה על ידי גדוד "מוריה" מחטיבת "עציוני"

- מבצע ההר – 19 באוקטובר 1948 - המבצע האחרון באזור פרוזדור ירושלים, נגד הכוחות המצריים והערבים באזור.

גוש עציון ושיירת הל"ה
גוש עציון בו היו 4 קיבוצים נכלל בתוכנית החלוקה בשטח השייך למדינה ערבית. מיד בתחילת מלחמת העצמאות הטילו הערבים מצור על הגוש. הגדוד בא לעזרת הגוש והשתתף במחלקת הל"ה ובשיירת נבי דניאל ובקרבות שהתנהלו כדי להסיר את המצור.

הילדים והנשים שפונו מגוש עציון שוכנו ב"חצר הגדולה" בתל אביב

הקרב הראשון על גוש עציון היה ב- 14 בינואר 1948, בו נהדפו התוקפים

, יום אחרי הקרב, הוחלט לשלוח את מחלקת הל"ה כדי להגדיל את מספר הלוחמים בגוש זו הייתה מחלקה של 35 איש, מחציתם אנשי הגדוד השישי, בפיקודו של דני מס, שהיה מפקד גוש עציון וסגן מפקד הגדוד השישי. המחלקה התגלתה והמוני ערבים התקיפו אותה. בקרב נהרגו כל אנשי המחלקה.

צפון הארץ
- ב 14 למרץ 1948 חדרה חולית חבלה מחטיבת "כרמל" של "ההגנה" אל המנהרה וגשר הנקרות בראש הנקרה ופוצצה את הגשר

- ב 4-15 באפריל 1948 נערך קרב משמר העמק, בין כוחות ערביים בפיקודו של פאוזי קאוקג’י, ובין כוחות ההגנה והפלמ"ח בפיקודו של יצחק שדה ודן לנר. הקרבות הסתיימו בנצחון כוחות ההגנה, וכיבוש הכפרים הערביים בסביבה

- בין החודשים אפריל-מאי 1948 נעשו מספר נסיונות לכבוש את משטרת נבי יושע, תחנת משטרה בעלת חשיבות איסטרטגית בגלל היותה חולשת על דרכי הגישה לישובים בצפון הארץ. שם המצודה השתנה למצודת כ"ח על שם 28 הלוחמים שנפלו בנסיונות להשתלט על המצודה

- בין ה- 27-29 לאפריל 1948 תקפו הלגיון הערבי העבר-ירדני וכוחות בלתי סדירים את קיבוץ גשר, מאוחר יותר הצטרפו אליהם גם כוחות עיראקיים. הקיבוץ עמד בכל ההתקפות

- ב- 14 במאי 1948 חובלו שלושת הגשרים ליד גשר כדי למנוע את התקדמות הצבא העיראקי

- מבצע "דקל" – מבצע לכיבוש נצרת מכוחות "צבא ההצלה" הערבי

- מבצע "שוטר" - מבצע שנעשה על ידי חטיבת אלכסנדרוני וכוחות נוספים במטרה לאפשר תנועה על כביש חיפה-תל אביב. המבצע נערך בין 24-26 ביולי, 1948 ובסיומו נפתח הכביש לתנועה חופשית

- מבצע "חירם" – מבצע לשחרור הגליל העליון, בין ה- 28-31 באוקטובר 1948. בעקבות המבצע הפסיק לתפקד "צבא ההצלה" הערבי. במבצע השתתפה חטיבה 7

.

מרכז הארץ
- ב 20 בפברואר 1948 תקפו לוחמי פלמ"ח של הגדוד החמישי של חטיבת "הראל" את בית החרושת לקרח ביאזיר (אזור) מקום שהיה מרכז של כנופיות ערביות ואיום על השיירות לירושלים

שחרור יפו
בשחרור העיר יפו מידי הערבים השתתפו כוחות "ההגנה" והאצ"ל

הפיקוד העליון של אצ"ל שריכז את ההתקפה על יפו היה בתיכון אליאנס בתל אביב

כדי להכין את הקרקע לכיבוש יפו, התקיים מבצע של "ההגנה", מיד לאחר ההתקפה של אצ"ל על יפו - "מבצע חמץ" (28 אפריל 1948) שמטרתו הייתה לכבוש את סביבתה של יפו. במבצע השתתפו חטיבות "ההגנה": "אלכסנדרוני", "גבעתי" ו"קרייתי"

- בחודש מאי 1948 ניסו כוחות של האצ"ל להשתלט על העיר רמלה. הנסיונות היו במספר סבבים, אך בסיומם העיר נותרה בשליטה ערבית. בתום הקרבות נפלו 51 חיילי האצ"ל

- הקרב על קאקון – 4-5 יולי 1948 – כוחות חטיבת אלכסנדרוני כבשו את הכפר שהיווה נקודת שליטה על האיזור ושלט על הדרך לשרון. הייתה זו המפלה הגדולה ביותר של הצבא העיראקי במלחמת העצמאות. בקרב נפלו 16 לוחמים של החטיבה

- ב- 10 ביוני 1948 הותקף קיבוץ גזר על ידי הלגיון הירדני. הקיבוץ נפל לאחר קרב גבורה בו נפלו 28. עוד באותו הערב נכבש הקיבוץ בחזרה על ידי חטיבת יפתח

- מבצע דני 9-18 ביולי 1948, היה אחד מהמבצעים הגדולים של צה"ל שאחרי הכרזת המדינה. במסגרת מבצע זה נכבשו הערים רמלה ולוד

, וכן נכבש שדה התעופה לוד

. בתום המבצע נכבשו גם משלטי בית נובא ונוצרה מובלעת לטרון

והכפר צובא

דרום הארץ
על מנת לחסום את התקדמות הצבא המצרי, הוקם בחודש מאי 1948 מחסום בכפר ורבורג הוקם על ידי חטיבת גבעתי

- בחודש מאי 1948 הופגז קיבוץ נגבה על ידי הצבא המצרי. מגדל המים שהופגז ונותר עד היום משמש כמזכרת למלחמה זו

- בין ה- 19-24 במאי 1948 התחוללו קרבות בקיבוץ יד מרדכי בין הצבא המצרי לחברי הקיבוץ וחברי הפלמ"ח. בתום הקרבות שנערכו מול כוח מצרי עדיף, נהרגו יותר מ- 300 חיילים מצריים ו- 26 חברי הקיבוץ ולוחמי הפלמ"ח. מול הכוח המצרי העדיף הוחלט על נטישת הקיבוץ, עד ששוחרר במסגרת מבצע "יואב" בחודש נובמבר 1948

- בחודש יוני 1948 הצבא המצרי התקדם עד גשר "עד הלום" וכבש את ניצנים. המשלט היחידי שעמד בדרכו הייתה גבעה 69. פלוגה של חטיבת גבעתי התבצרה בגבעה, ונלחמו בכוחות של הצבא המצרי. בקרב נפלו 20 לוחמים, הגבעה נכבשה, אך התקדמות הצבא המצרי נעצרה