לאחר הצהרת בלפור בשנת 1917, בה הצהירה בריטניה כי היא רואה בחיוב הקמת בית לעם היהודי, ניתן המנדט על ארץ ישראל לבריטניה על ידי "חבר הלאומים" בשנת 1923. עוד לפני תאריך זה יצא "ספר לבן" (תיאור למסמך מדיני המוגש לפני הפרלמנט הבריטי), שדרש צמצום העלייה היהודית לישראל כדי לא לפגוע בתושבים הערביים. מאוחר יותר (בשנים 1930, 1939), יצאו "ספרים לבנים" נוספים שהגבילו מאוד את העלייה לארץ ישראל. לאור זאת רשיונות העלייה שסיפקו הבריטים (סרטיפיקטים) היו במספר מצומצם מאוד, ולא ענו על הדרישה, בפרט בזמן מלחמת העולם השניה ואחריה כאשר מספר הפליטים היהודים הגיע למספרים עצומים.
ההעפלה שכונתה גם "עלייה ב’" (להבדילה מהעלייה החוקית), נוהלה בעיקר על ידי המוסדות הלאומיים, דרך המוסד לעלייה ב’ של ארגון " ההגנה"
, אך גם דרך המרכז העלייה של התנועה הרביזיוניסטית. (עליית "אף על פי")
דרכי ההעפלה בדרך כלל ההעפלה נעשתה דרך הים, באוניות, ספינות, ואפילו בספינות מפרש
, זאת בעיקר בגלל שרוב המעפילים הגיעו מארצות אירופה, וזו הייתה הדרך הנגישה ביותר. מעפילים הגיעו גם דרך היבשה, דרך סוריה ולבנון לגבול הצפוני
גירוש המעפילים המעפילים שנתפסו על ידי הבריטים הושמו בתחילה במחנות מעצר בישראל (עתלית
). לאחר שמחנות אלה התמלאו, הוקמו מחנות מעצר בקפריסין הסמוכה לשם הועברו מעפילים רבים. מעפילים נשלחו אף למחנות מעצר באי מאוריציוס
, ובמקרים מסויימים אף הוחזרו לארץ מוצאם, כולל לגרמניה
תקופות ההעפלה תקופה ראשונה בין השנים 1930-1936, בשנים אלה הגיעו לארץ כ- 20,000 מעפילים. (בין השנים 1934-1936, הגיעו לישראל 3 אוניות מעפילים ועליהן כ- 800 עולים).
תקופה שנייה בין השנים 1937-1945, לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו הגיעו בעיקר פליטים מהשלטון הנאצי שנמלטו מאירופה. בתקופה הזאת הגיעו לארץ ישראל 47 אוניות וכ- 34,000 מעפילים.
תקופה שלישית מסוף מלחמת העולם השנייה, העפלה שכללה בעיקר את ניצולי השואה. בתקופה זו בין השנים 1945-1948 הגיעו לישראל 68 אוניות מעפילים ובהן 70,000 מעפילים.
הרחבה על התקופות ניתן לראות בשלט הבא
, ואת שמות כל האוניות ובהן מספר המעפילים ניתן לראות כאן
אוניות ומאורעות נבחרים טייגר היל רכבת ברומניה ובה חלוצים מפולין, נעצרה בשנת 1939 והנוסעים נעצרו, לאחר פנייה אל מלך רומניה שוחררו האנשים ועלו על האוניה "טייגר היל" שיצאה מנמל קונסטנצה. קרוב לחופי ישראל התבקשה האוניה לאסוף נוסעי אוניה אחרת שסירבה להתקרב לחוף. האוניה נתקלה באש ספינת משמר בריטית, והרגה 3 מעפילים. לאור זאת ניתנה הוראה לספינה להגיע לחופי תל אביב ולעלות על שרטון כצעד הפגנתי. 250 מהנוסעים הצליחו לרדת לחוף, ולהתערות באוכלוסיה המקומית.
פאטריה שתי ספינות מעפילים (מתוך 3) שהגיעו לישראל בשנת 1940 מנמל ברומניה הגיעו לחיפה ושם נעצרו על ידי ספינות בריטיות. הבריטים העלו את 1771 המעפילים על אוניית גירוש בשם פאטריה לשם העברתם לאי מאוריציוס. במאמץ למנוע את הגירוש פוצץ ארגון "ההגנה" את האוניה, אך טעות בחישוב כמות חומר הנפץ, גרמה לטביעת האוניה ולמותם של 270 מעפילים
סלוודור ספינת מפרש ללא מנוע שהגיעה מבולגריה בשנת 1940. הגיעה לאיסטנבול ונגררה על ידי הטורקים לים מרמרה. בסערה טבעה הספינה, 202 מעפילים טבעו בים
קלאדובו-שאבאץ 1,200 פליטי מחנות ריכוז, ניסו לעלות לישראל ונתקעו בכפר קלאדובו ואחר בעיירה שאבאץ, ביוגוסלביה, במשך שנה וחצי. מאוחר יותר האזור נכבש על ידי הגרמנים שהרגו כמעט את כולם
מפקורה ספינת מפרשים שהפליגה מרומניה בשנת 1944, בדרכה לטורקיה, הופגזה בטעות על ידי צוללת סובייטית, 315 מעפילים טבעו בים
,
,
סטרומה בשנת 1942 יצאה מרומניה אונייה שעל סיפונה 769 מעפילים שברחו מרומניה הפשיסטית. האונייה הגיעה לטורקיה שם עוכבה. אחרי חודשיים נגררה האונייה לים השחור, שם נפגעה מטיל של צוללת סובייטית וכל נוסעיה לבד אחד טבעו בים.
,
לה ספציה בשנת 1946 מעפילים שעוכבו באיטליה בנמל לה ספציה, ארגנו שביתת רעב, דבר שחשף את בעיית ההעפלה לעולם. כתוצאה מהלחץ העולמי אפשרו הבריטים לעולים להגיע לישראל. | 2418| מארגן שביתת הרעב היה ראש המוסד באיטליה - יהודה ארזי
.
אקסודוס "יציאת אירופה 1947" האונייה יצאה מצרפת ועליה 4,500 ניצולי שואה. הבריטים עצרו את האוניה, לאחר התנגדות ומאבק של המעפילים השתלטו הבריטים על האונייה, והעבירו אותה לנמל חיפה. העולים הועברו לאוניות גירוש והוחזרו לצרפת. בצרפת סירבו העולים לרדת, ולכן הועברו לנמל המבורג והושמו במחנות מעצר בריטיים. החזרתם של ניצולי שואה לגרמניה עוררה הד בינלאומי רחב, ולתמיכה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.